גזר דין בתיק ת"פ 32245-08-10

הנאשם תושב ירושלים, יליד שנת 1982 נשוי ואב לשלושה ילדים, הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וגניבה ממעביד, עבירות לפי סעיפים 499 ו-391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום על ידי מחיקת עבירת גניבת רכב. הצדדים לא הגיעו לידי הסדר באשר לעונש והנאשם נשלח לשירות המבחן להכנת תסקיר וכן לממונה על עבודות שירות להכנת חוות דעת.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש מבקשת להעמיד את בית המשפט על חומרת מעשיו של הנאשם שכן עבירה של גניבה ממעביד הינה עבירה חמורה אשר המחוקק קבע שבצידה עונש של מאסר למשך שבע שנים.

למרות שלנאשם אין עבר פלילי מכביד, מבקשת ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

ברוב הגינותה של ב"כ המאשימה, ציינה כי על השותף לעבירה נגזר עונש של מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים וקנס כספי. בשל טעות לא הוגש ערעור על גזר הדין אליו אתייחס בהמשך.

מנגד מבקש הסנגור לציין, כי מדובר בנאשם שלמעט עבירה אחת שאינה רלוונטית לענייננו, אין לו עבר פלילי מכביד ועל פי עקרון אחדות הענישה, אין להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל אלא להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות לתקופה קצרה.

כאמור, כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר וגניבה ממעביד, בכך שגנב ממעבידו מפתח לרכב מסוג פיאט בשווי של 78,000 ש"ח ומסר אותו לשותף מוחמד אבו סביתאן, אותו מכר לאחר ואת כספי הפדיון שלשל לכיסו מבלי לשתף את הנאשם שלפנינו בתמורה.

שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה מטעם שני הצדדים.

אשר לעונש - אין בדעת בית משפט, חלילה, לבקר את החלטתו של עמיתי כב' השופט חיים לי-רן בגזר דין שניתן על ידו ביום 14.3.11 בת.פ. 32198-08-10, בו הוטל על הנאשם גונב הרכב, עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 3,000 ש"ח.

מדובר בגניבת רכב בשווי של 78,000 ש"ח, אותו מכר לבעל עסק לחלקי חילוף ולנאשם שלפנינו לא הועברה כל תמורה ממכירת הרכב.

יחד עם זאת, יש בדעת בית המשפט למתוח ביקורת על המאשימה, אשר מחד, לא הגישה ערעור על גזר הדין של כב' השופט חיים לי-רן, שלכל הדעות הינו עונש קל ביותר, ומאידך מבקשת היא להטיל על הנאשם שלפנינו עונש של מאסר בפועל.

במצב דברים זה אני מקבל את עמדת הסנגור לפיה עקרון השוויון בפני החוק ואחדות הענישה מופר באופן בולט. אין זה מתקבל על הדעת, שעל המבצע העיקרי אשר גנב את הרכב, הוטל עונש של מאסר על תנאי ואילו שותפו שחלקו קטן יותר, יוטל עונש חמור של מאסר בפועל.

בנסיבות אלה ובשים לב להמלצת שירות המבחן בתסקירו מיום 21.2.11, בו הוא ממליץ על הטלת עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות וצו מבחן והבעת חרטה מלאה של הנאשם, אין בדעת בית המשפט, כאמור, לגזור עליו עונש של מאסר בפועל.

נוכח האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         מאסר למשך 4 חודשים אותם ירצה בעבודות שירות בבית אבות "עידן הזהב" בירושלים, בהתאם לחוות הדעת של הממונה מיום 9.6.11. משחלף המועד לביצוע תחילת ריצוי העונש, יקבע הממונה מועד לביצועו וידווח לבית המשפט וזה ייתן החלטתו ללא צורך בקיום דיון נוסף.

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור על אחת מהעבירות לפי סעיפים 391 ו-499 לחוק העונשין, וזאת למשך שנתיים מהיום.

ג.          ניתן צו פיקוח שירות המבחן למשך שנה אחת. הנאשם מצווה להיות בקשר עם שירות המבחן וזה ידווח לבית המשפט על התנהגות חריגה במהלך התקופה.

העתק ישלח לממונה על עבודות שירות בשב"ס ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.